א. איסור הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים היכן נאמר בתורה.
הגמרא במסכת שבת דף צ"ו ע"ב מבארת, אמר רבי יוחנן יוחנן נאמר בפסוק ) שמות לו' פסוק ו'( "ויצו
משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש". ומבארת הגמרה
שמשה היה יושב במחנה לויה וכל ישראל היו באים אליו ללמוד הלכות, לכן מקומו נקרא רשות
הרבים. וציוה עליהם שלא יוציאו תרומה ממקומם שהיא רשות היחיד, אל מקומו שהוא רשות הרבים.
ובנוסף מבארת הגמרא שאותו הדין חל גם על הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד.
ועוד מבארת הגמרא שהולכת חפץ ברשות הרבים ארבע אמות )שהם 48 ס"מ לאמה, כפול ארבע
אמות שזה 192 ס"מ( נחשבת הוצאה מרשות לרשות . וזה על פי ההלכה למשה מסיני.

ב. הגמרא מסכת שבת דף ו עא' אומרת : " תנו רבנן ארבע רשויות לשבת רות היחיד רשות הרבים.
כרמלית למקום פטור".
רשות היחיד: הינו מקום שהוא רחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים ) 32 ס"מ על 32 ס"מ ( שזה
מקום שיש לו חשיבות, והוא מוקף מחיצות בגובה 10 טפחות ) שזה לחומרה 98 ס"מ( או עמוד גבוה
עשרה טפחים ויש ברוחבו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים. או בור שהוא עמוק 10 טפחים ויש בו
ברוחבו ארבע על ארבע טפחים.
רשות הרבים: הינו רחוב, או רחבה, שהם רחבים 16 אמות ) 768 ס"מ ( ואין להם תקרה, ואין להם
חומה המקיפה אותם.
כרמלית: הינו רחוב, או רחבה, שאין הרבים הולכים שם, כגון ים או שדה , או צידי הרחובות, או מקום
שהוא מקורה. וכן מקום שאינו רחב 16 אמות . אלא פחות וכן עמוד או בור שרחבים ארבעה על ארבע
טפחים, והם גבוהים יותר משלושה טפחים ופחות מעשרה טפחים.
מקום פטור: הינו מקום שהוא רחב פחות מארבעה על ארבעה טפחים וגבוה יותר משלושה טפחים
ועד לרקיע. וכן כל האויר שהוא למעלה מעשרה טפחים נחשב למקום פטור. ) שו"ע סימן שמ"ה(

ג. מהגמרא הנזכרת נלמדו כמה הלכות.
א' שאסור להוציא מרשות העיר חפצים לרשות הרבים
ב' שאסור גם להכניס חפצים מרשות הרבים לרשות היחיד.
ג' שאסור לטלטל ארבע אמות חפץ בראשות הרבים. או אפילו לזרוק אותו למרחק ארבעה אמות או
להושיט מיד ליד חברו במרחק ארבעה אמות .

ד. מן התורה החיוב הוא אם אדם עוקר חפץ מרשות היחיד ומניח ברשות הרבים וכן להפך. אך חכמים
אסרו גם אם אדם אחד עקר מרשות היחיד והשני קיבל ממנו והניח ברשות הרבים, וכן להפך.

ה. בגמרא עירובין חכמינו גילו לנו שש אפשרות לטלטל ברשות הרבים על ידי שיקיפו אותו במחיצות
ויעשו עירוב חצרות בין כל הבתים ועל ידי כך העיר תחשב כרשות אחת ויוכלו לטלטל מן הבתים
לרחובות וכן להפך וכן לטלטל בה יותר מארבעה אמות.

ו. צורת ההיקף שיעשה כדי להתיר לטלטל בעיר. הוא ראשית על ידי מחיצות ממש כגון גדרות עומדות
וגבוהות עשרה טפחים וזהו היקף לכתחילה. וכן אם יש גבעה גבוהה עשרה טפחים. וכן אם יש גבעה
גבוהה עשרה טפחים שהשיפוע שלה עולה מתוך ארבע אמות, יכולה להיות מחיצה. וזה נקרא תל
המתלקט.
המשנה הראשונה בעירובין לימדה אותנו לפי חכמים, שאם יש צורת הפתח, אפילו שהפתח הוא יותר
מעשרה אמות, צורת הפתח מועילה להיחשב כמחיצה.

ז. מהי צורת הפתח? עמוד מצד אחד וכנגדו עמוד מצד השני ומעל ראשיהם עובר חוט או קנה באופן
שזה נראה משקוף ושני מזוזות )גמ' עירובין דף י"א ע"ב( היתר זה של צורת הפתח, הינו הלכה למשה
מסיני, כמו שנאמר בגמרא סוכה דף ו' ע ב.

ח. השו"ע בסימן שס"ד סעיף ב', כתב שרשות הרבים מדאורייתא אין לה היתר אלא במחיצה גמורה
כגון גדר המקיפה את כל רשות הרבים ואם היא רשות הרבים החוצה את העיר מצד לצד צריכה גם
דלתות בשני הפתחים. ואילו כרמלית, שמדאורייתא מותר לטלטל בה . ורק רבנן גזרו עליה שמא יטלטל
גם מרשות הרבים לרשות היחיד. כתב השו"ע בסימן שס"ב סעיף ו' שמועיל צורת הפתח אפילו
בארבעה רוחות.
אמנם ממשיך השו"ע וכותב שלדעת הרמב"ם אין צורת הפתח מועיל לפרצה יותר מעשרה אמות אלא
אם כן עומד מרובה על הפרוץ. ע"כ.
כלומר שדעת הרמב"ם אם אין היקף מחיצה גמורה לרוב העיר, אם כן, אם יש פתח שהוא רחב יותר
מעשר אמות אינו מועיל לו צורת הפתח ואינו נחשב כתיקון עד שיהיה עד 10 אמות.
המשנה ברורה בסעיף קטן נ"ט כתב, שנכון לחוש לדברי הרמב"ם שגם הסמ"ג והסמ"ק הסכימו לדין
זה. ובשער הציון אות מ"ד כתב שכנראה גם רבנו חננאל סובר כך.

ט. לדעת רוב הפוסקים הרחובות שלה נחשבים כרמלית, ואינם מצריכים חומה סביב כל העיר. אלא,
לפי דעה ראשונה בשו"ע סימן שס"ב סעיף י', די בצורת הפתח לכל העיר. ולפי דעת הרמב"ם צריך רוב
. העיר גדר או חומה ואז במעוט שנשאר מועיל צורת הפתח אפילו בפרצה יותר מ 10-

י. בישובנו " פרדסיה " העירוב מורכב מחומה , מחיצת גדר , ועמודי עירוב של צורת הפתח.
בחלק ממקומות סמכנו אותו על חומות בניינים המקיף את הישוב. בחלק נוסף גדרות שמפרידות בן הפרדס לישוב ובשאר המקומות עמודי עירוב צורת הפתח. אנו שוקדים על הרחבת החומה גם באיזורי הפתוח החדשים. כדי ליצור רוב חומה כדעת הרמב"ם, וכמו שכתב במשנה ברורה להחמיר כמותו.  

יא. לאחר שהקפנו את הישוב כדין במחיצות המותרות. נותר עוד פרט אחד להחשיב את הישוב  
כרשות היחיד, ושכל הבתים יחשבו כרשות אחת. והוא "עירוב חצרות".
את "עירוב החצרות" עושה כבוד המרא דאתרא הרב הגאון מנשה טיירי שליט"א כל ערב פסח עם
מצות בשיעור לכתחילה כמו שכתב השו"ע בסימן שס"ח סעיף ג' . על ידי שהרב מזכה את המצות
לכל בני הישוב. וכיוון שכעת העירוב שייך לכל בני הישוב, רשאי כל אחד לאוכלו כשיחפוץ, וממילא נחשבים הכל כדרים בבית שנמצא בו העירוב.
את העירוב נותן הרב בבית הכנסת שהוא נמצא בו מקום שלכתחילה יכול כל אחד לבוא ולאוכלו.
הדברים שנכתבו הם ראשי פרקים בנושא עירובין, ונכתב מה שצריך להבנת עניין עירוב ומהיכן מקורו. אך פרטי הדינים הם מרובים, ואין כאן המקום לכותבם.

מאמר זה נכתב ע"י הרב משה עמאר אחראי עירובין בעיר אור עקיבא.